מזיגה, איטום ואחסנה

• חברו את צינור המזיגה (אם יש) לברז.
• מיזגו את הבירה לבקבוקים ואיטמו עם פקק.
  
• זיכרו להיפטר מכמה שיותר עודפים מתמיסת החיטוי (מים רתוחים ן\או ניעור נימרץ) .
• מומלץ לבצע מזיגה ואטימה לכל בקבוק בנפרד (ע"מ לחשוף את הנוזל לכמה שפחות אויר).
• בצעו את המילוי כאשר צינור המילוי צמוד לקרקעית (והעלו אותו בהתאם לצורך) למניעת הקצפה.
• השאירו 1 ס"מ בכל בקבוק. יותר מקום יחשוף לעודף חמצן (וגם אפשרות קלושה לזיהום), פחות מקום יסכן אתכם בפיצוץ של הבקבוק.
  
• את הפקקים (אשר תנערו היטב), עדיף להצמיד אל הפוקק (אשר ממגנט), ולא להניחם על הבקבוק. בידקו שהפקק אוחז היטב את שפת הבקבוק.
• אחסנו את הבקבוקים במקום חשוך. טמפרטורת האחסנה צריכה להיות בטווחים של 20c-26c. טמפ' קרה יותר עלולה לפגום בגיזוז (פעולת שמרים איטית\מנווונת), טמפ' חמה יותר עלולה לגרום לפיצוץ בקבוקים.
• פתחו בקבוק אחרי 3-4 ימים. בידקו את רמת הגיזוז. אם רמת הגיזוז חזקה מדי, העבירו את הבקבוקים למקום קר יותר. אם היא חלשה יותר, העבירו את הבקבוקים למקום חם יותר.
• לאחר שבועיים-שלושה, פעולת השמרים תפחת והבירה מוכנה לשתיה.
  במהלך תקופה זו, מלבד הגיזוז, הבירה עוברת תהליכים נוספים. טעמים מתאזנים, הבירה מתאוששת מ"הלם ביקבוק", משקעים שעלו במהלך המזיגה שוקעים חזרה (מקמו את הבקבוקים בעמידה!).
  תהליכים המועילים לאיכות הבירה ימשיכו עוד מס' חודשים (2-3), והבירה טובה לשתיה למשך 6 חודשים עד שנה ואף יותר (אל תתפסו אותי במילה). הכל תלוי ברמת הייצור (חיטוי, חשיפה לחמצן בזמן המתאים והמנעות מכך לאחר מכן, וכו').

בירה ביתית נהוג למזוג לכוס, ע"מ להשאיר משקעים בתחתית הבקבוק. אני כשלעצמי חוטא ומדי פעם עם שותה את המשקעים. אחרי הכל, גם להם אני אחראי ....

אז לחיים, וספרו לי איך הלך !!!