|
פסטיבל
הבירה בבית היין (שווה
לבקר גם ללא פסטיבל), נפתח
עם זרם מבקרים חלש, שהתגבר
במהירות. אמנם,
המארגנים קראו לאירוע
"פסטיבל", אך
לדעתי, זו היתה
מיני תערוכה.
נטולת
פרסום באיזור האירוע וללא דוכני מזון
בכמות בלתי נתפסת, תערוכת
הבירה במעברות היתה נטו בירה.
וטוב שכך.
ארבעה
עשר דוכנים, כמה
מאות חובבי בירה ולהקה מוצלחת (מאוד)
אחת השרו אוירה מצויינת,
לא רשמית אך מקצועית
ורצינית. קצת
חבל שמספר מבשלות\בשלנים
לא הגיעו, כמו
למשל דני שלייפסטון,
מבשלת פילוסוף או אלדורדו.
פתחתי
ב "Old
Speckled Hen” , שמייבא בני
קריגר, וסגרתי
עם "בשור
IPA”, שמייצר
יוחאי ממבשלת הנגב. בדרך
עברתי אצל עופר אדרעי,
Dancing Camel, בירדי,
י.ד.
עסקים ומבשלת ברוקלין.
אולי
אני משוחד, אך
נהניתי מהישראליות יותר מהמיובאות.
לא ש-בל
הייבן הסקוטית לא היתה טובה,
אבל הטריות והעושר של
הסטאוט והאייל הבהיר של "הגמל
המרקד"...
מעניין
(אך לא
מפתיע), שלא
רק אני נהנה מהבירות הישראליות.
החל משיחות בין אנשים,
ועד לתור "שואלים"
ליד כל דוכן של מבשלה
ישראלית, אנשים
נהנים מאיכות הייצור וגם מעצם הרעיון
"בירה
ישראלית". ולא,
אני לא מדבר על גולדסטאר.
מי
שלא בא – הפסיד. לא
רק את הבירות (המצויינות)
של מבשלת הנגב,
ולא רק את הבלגית המתוקה
למחצה (ובדיוק
לטעמי) של
עופר אדרעי. הרווח
הגדול היה הדו-שיח
הבלתי פוסק של טועמים עם הייצרנים,
החביבות והרצון לשתף
ולהסביר של כולם.
מה
עצוב בכל הסיפור הזה?
ה"בלעדיות"
שהחברות הגדולות כופות
על בעלי הפאבים השונים.
כל עוד מתקיים נושא
הבלעדיות, לא
נזכה לראות את העושר הנפלא הזה (מעל
35 מותגי
בירה) באופן
נפוץ בבארים ברחבי הארץ.
תודה
למארגנים (נו,
מתי האירוע הבא?),
ואל תשכחו לשאול בבר
המקומי איפה בירות הבוטיק.
|
מאמרים קודמים 
