|
הכל התחיל כשמייט, בת זוגי הנפלאה הודיע לי: "היום בשש אתה מסולק מהדירה לשעה וחצי".
כמו כל חייל ממושמע לא התרעמתי אלא התחלתי לחשב כמה אוכל לשתות בזמן הזה ועם מי.
ארבע-חמש בירות ומשהו קטן לאכול זה בדיוק מה שמתאים לי באחר צהריים נעים של יום שני. 
אחרי שלושה טלפונים הבנתי שככל הנראה אני אאלץ לארח לעצמי חברה. אז ... יש אלוהים. הטלפון מצלצל ועל הקו נמצא ע', מחברי הטובים, לא רק בגלל העובדה שבזמנו הפנוי הוא נוהג לרקוח בירה אלא בגלל עוד כל מיני סיבות שאני לא ממש זוכר עכשיו...
"יש לי כרטיסים לתחרות בירות ביתיות בתל אביב"
אמר ע' בנונשלנט. "אולי תקפוץ??"
"הממממ..." ניסיתי להישמע עסוק וחושב בזמן שבעצם הוצאתי את האופניים החוצה, "האמת שיש לי קצת זמן פנוי, איפה ?" אני כבר נועל את הדלת מאחורי. "בקלרה, ליד הדולפינריום" אמר ע'. אחר כך הסתבר שהוא מלמל משהו על להגיע עוד שעה, אבל אני כבר הייתי בדרך, מרוכז בכל הסופרלטיווים הרלוונטים לנושא איתם אוכל לשכנע את המבשלים למזוג לי עוד כוס שיכר אחת בבקשה.
בקלרה:
בעוד אליס הקטנה נחתה מחור הארנב הלבן אל חדר ובו שולחן ותו לא, הרי שארץ הפלאות שנגלתה לפני הייתה אטרקטיבית הרבה יותר. בכניסה כמה דמויות מצודדות ממין נקבה ושומר שנראה כאילו נגס מהצד המגדיל של פטרייתו של הזחל הכחול ביקשו את ההזמנה ובתמורה חימשו אותי בכוס, עט, ודף ציונים ובו מפורטות הבירות המתחרות.
כהלום שיכר (היי, רגע, זה אמור לבוא מאוחר יותר) צעדתי פנימה לא מאמין למראה עייני: המון דוכנים ובהם מיטב הבשלנים המקומיים מציגים את מרכולתם ואף יותר משמחים למזוג ממנה לכל דורש.
כמו כל טועם בירות מקצועי פצחתי בדוכן שהיה הקרוב אלי ביותר, שם הבטיח לי בחור עם מבטא בריטי כבד מעין הוד כי "I have the best goddamn stout in the world". טוב, אמרתי, לא טיפוס כמוני יסרב לכוס הסטאוט הטובה בעולם. ואכן, השיכר שלו היה חום-שחור עם גוון מעושן בניחוח גן עדן, בירה מושלמת שנלגמה באיטיות אל מול הים.
אחרי הכוס הזו התפניתי להביט מסביב, "מה אתה עושה פה?" אמר לי ע'. "התחרות עוד לא התחילה וכבר אתה שותה? וחוץ מזה אמרתי לך לבוא עוד שעה" סינן לעברי בעוד הוא מנסה להסתיר את העובדה שאני מחבק אותו באושר. מכיוון ששאר המוזמנים עוד לא הגיעו, תשומת הלב של הבשלנים השונים הייתה נתונה אך ורק אחד אל השני וכמובן אליי, מה שאיפשר לי להתחיל לשתות במרץ.
Shep Beer נבחרו כמיקרו-מבשלה הבאה שתזכה להגמיע אותי, אצלם טעמתי PORTER מעושנת - בירה חומה כהה עמוקת טעם בעלת רבדים וסיום אגוזי-אדמתי שכמו נקטפה מערב חורפי באנגליה. בירה מוצלחת, ללא ספק הם בכיוון הנכון.
על הבירות שבדוכן הבא שמעתי כבר: Laughing Budha Beer הם הזוכים של התחרות של השנה שעברה ומתמודדים כבדים על התואר של השנה, אצלם שתיתי IPA-Indian Pail Ale - בירה בהירה יותר משתי הקודמות ומוגזת קצת יותר, שנדמה כי בושלה במיוחד לאקלים הישראלי. היא הייתה קרה ומלבבת, וליטפה אותי מבפנים בנעימות.כמובן שטעמתי בירות רבות ושונות בדרך, כמו בירת חלב ודבש העשוייה עם חלב קוקוס (תעשו לי טובה ותשאירו אותו לקוקטיילים של בנות ולשרימפס בקארי - לבירה אין לו כל קשר) ובירת תפוזים וכוסברה מעניינת (בערך).
Handler's , המבשלה הקטנה של ע' הפתיעה עם וייסביר- בירת חיטה לבנה בסגנון ההוגרדן והפאולינר, אבל לא מתוקה כלל אלא בעלת מרירות נפלאה שמאפשרת ללגום ממנה כוס ועוד כוס ועוד כוס.
בשלב זה התחיל הערב להיות מעורפל קמעה. אני זוכר כוסות מתמלאות ומתרוקנות, חיבוקים ספונטנים של אושר עם חובבי בירה אחרים, נשיקה מצלצלת שהדבקתי לבשלן עם חיקוי סם אדאמס מוצלח במיוחד, ושאיני מצליח להיזכר איך קוראים לבירה שלו. אם אתה קורא את הכתבה אנא צור איתי קשר, אני ממש אשמח לשתות עוד מהבירה האלוהית שלך, מי שלא תהיה. בשלב כלשהו עלה בחור נחמד עם משקפיים ממבשלת הנגב וקטף את רוב הפרסים בזה אחר זה. אני אל הבירות שלו הגעתי כשכבר היה מאוחר מדי.
כשלוש שעות ושישה ליטר אחרי הפתיחה נתתי חיבוק אמיץ לשומר ופידלתי לי באיטיות הביתה, תוך כדי שירה עזה ברחבי תל אביב. מועדון הבירה הישראלי, תהיו אשר תהיו, אני אצלכם גם בשנה הבאה.
|
מאמרים קודמים 
